שפרו את איכות החיים של הכלב שלכם עם טיפול נכון בניוון רשתית (PRA)

ראייה תקינה היא חלק בלתי נפרד מאיכות חייו של הכלב שלנו. אך, בדומה לבני אדם, גם כלבים עלולים לסבול ממחלות עיניים שונות ובהן ניוון רשתית. ניוון רשתית נפוץ במיוחד בגזעים מסוימים ובכלבים מבוגרים והוא מהווה אתגר משמעותי עבור הכלב ובעליו. עם זאת, באמצעות אבחון וטיפול, ניתן להאט את התקדמות המחלה ולשפר את איכות חיי הכלב. במאמר זה נעמיק בתסמינים, הגורמים ודרכי ההתמודדות עם ניוון רשתית ונעניק לכם כלים חשובים לשמירה על בריאות עיני הכלב האהוב שלכם.

מהו ניוון רשתית מתקדם (PRA) אצל כלבים?

ניוון רשתית מתקדם (Progressive Retinal Atrophy – PRA) הוא קבוצה של הפרעות גנטיות בעיניים שגורמות בסופו של דבר לאובדן ראייה אצל כלבים. מדובר במצב שבו הרשתית – השכבה הדקה שמצפה את החלק האחורי של העין, מתנוונת באופן הדרגתי. הרשתית אחראית על קליטת האור והמרתו לאותות שנשלחים למוח לצורך עיבוד ופרשנות. תהליך זה מתרחש באמצעות תאים מיוחדים הנקראים פוטורצפטורים, המחולקים לשתי קבוצות עיקריות: מוטות וקונוסים.

המוטות הם קולטני האור שאחראים לראיית שחור-לבן ולעיבוד תנועה והם מתפקדים בצורה הטובה ביותר בתנאי תאורה נמוכים, כמו בחשכה. הקונוסים, לעומתם, אחראים לראיית צבע ותפקידם קריטי בתנאים של תאורה חזקה. לכלבים, בניגוד לבני אדם, יש הרבה יותר מוטות מאשר קונוסים. לכן, הם רואים טוב בחושך ומזהים תנועה בקלות, אך יש להם יכולת מוגבלת בזיהוי צבעים.

במקרה של PRA, המוטות הם הראשונים להיפגע ואחריהם הקונוסים, מה שגורם להידרדרות הדרגתית בראייה. בשלב הראשון, כלבים הסובלים מ-PRA יפגינו קושי בראיית לילה, מצב המכונה לעיתים "עיוורון לילה". ככל שהמצב מתקדם, הם עלולים לאבד גם את יכולת הראייה באור יום עד עיוורון מוחלט. תהליך זה יכול להתרחש תוך שנה עד שנתיים מרגע הופעת התסמינים, אם כי קצב ההתקדמות משתנה בין כלב לכלב.

PRA יכול להתרחש בשתי צורות עיקריות: PRA מוקדם, שבו הפגיעה מתרחשת מיד לאחר הלידה כאשר המוטות והקונוסים אינם מתפתחים כראוי, ו-PRA מאוחר, שבו הרשתית מתחילה להתנוון כשהכלב מגיע לבגרות.

המצב יכול להשפיע על כלבים מכל גזע, אך ישנם גזעים הנוטים ל-PRA עקב מוטציות גנטיות. בין הגזעים האלו ניתן למנות את רטריבר הזהב, רועה גרמני, קוקר ספנייל ועוד.

למרות שאובדן הראייה הנגרם מ-PRA הוא קשה לכלב ולבעליו, חשוב לציין שמדובר במצב שאינו כואב לכלב, בניגוד להפרעות עיניים אחרות שגורמות לעיוורון. עם זאת, האתגר הרגשי וההתנהגותי שנגרם עקב איבוד הראייה מחייב תמיכה והסתגלות הן מצד הכלב והן מצד בעליו, כדי להבטיח את איכות חייו גם לאחר שאיבד את ראייתו.

מהם התסמינים של PRA אצל כלבים?

תסמיני PRA אצל כלבים יכולים להשתנות בהתאם לקצב התקדמות המחלה ולמאפיינים הייחודיים של כל כלב. עם זאת, ישנם כמה סימנים נפוצים שבעלי כלבים עשויים להבחין בהם:

• חוסר רצון לצאת החוצה בלילה או להיכנס לחדר חשוך – כלבים עם PRA מתקשים לראות בתנאי תאורה נמוכה. לכן, הם עלולים להימנע מסביבות חשוכות ולהרגיש חוסר ביטחון בתנועה במקומות כאלה.
• התנגשות בחפצים וסרבול – ככל שהראייה של הכלב מתדרדרת, ייתכן שהוא יתחיל להתנגש בחפצים, במיוחד בסביבות חדשות, בחדרים חשוכים, או לאחר שינוי במיקום הרהיטים בבית.
• אישונים מורחבים – לעיתים ניתן להבחין שהאישונים של הכלב מורחבים מהרגיל ומתכווצים לאט בתגובה לאור, מה שמעיד על תפקוד לקוי של הרשתית.
• עיניים מחזירות אור – עיניהם של כלבים עם PRA עשויות לשקף אור בצורה מוגברת, במיוחד בחשכה או בתמונות שצולמו עם פלאש. מראה זה יכול להיות בולט ככל שהמחלה מתקדמת.
• קטרקט – במקרים מסוימים, קטרקט עשוי להיות הסימן הראשון שהבעלים מבחינים בו. אם מופיעים עכירות בעיניים ושינויים אחרים, הדבר עשוי להעיד על PRA או מחלות עיניים נוספות.

זיהוי מוקדם של התסמינים הללו חשוב במיוחד, שכן הוא מאפשר לבעלי הכלב להתאים את סביבתו לצרכיו המשתנים ולספק לו תמיכה מרבית בתהליך ההסתגלות לראייה המתדרדרת.

מהם הגורמים לPRA אצל כלבים?

PRA היא הפרעה תורשתית נפוצה בכלבים, אשר נגרמת כתוצאה ממוטציות גנטיות. ברוב המקרים, מדובר בתכונה אוטוזומלית רצסיבית. כלומר, כדי שכלב יסבול מההפרעה עליו לרשת עותק פגום של הגן משני ההורים. עם זאת, ישנם גזעים מסוימים שבהם PRA מועבר כתכונה דומיננטית, כך שדי בעותק פגום אחד של הגן כדי שהמחלה תתפתח. בנוסף, קיימים גזעים שבהם PRA מועבר באופן מקושר מגדרית. לכן, כלבים זכרים באותם גזעים נמצאים בסיכון גבוה יותר מנקבות.

למרות שהתקדמות המדע אפשרה לזהות מספר מוטציות גנטיות הגורמות ל-PRA באמצעות בדיקות גנטיות, עדיין ישנם מקרים שבהם לא ניתן לזהות את הגרסאות הגנטיות הגורמות למחלה. כתוצאה מכך, בדיקה גנטית שלא מזהה את המוטציה אינה שוללת לחלוטין את האפשרות שהכלב יושפע מ-PRA.

ישנם גזעי כלבים הנמצאים בסיכון גבוה להופעה מוקדמת של PRA. למשל, סטאפורדשייר טרייר אמריקאי, אמריקן פיטבול טרייר, סיליהם טרייר, מלינואה בלגי ובריארד. גזעים אחרים, כמו גולדן רטריבר, לברדור רטריבר, האסקי סיבירי ופודל מיניאטורי, נוטים לפתח את המחלה בשלב מאוחר בחיים. מודעות לסיכון הגנטי בגזעים אלו והמעקב אחר תסמינים יכולים לעזור בזיהוי המחלה ובניהול טוב של חיי הכלב.

כיצד וטרינרים מאבחנים PRA אצל כלבים?

אבחון PRA מתבצע לרוב באמצעות בדיקת הרשתית של הכלב, כאשר הווטרינר משתמש באופטלמוסקופ עקיף. זהו מכשיר אופטי הנלבש על ראשו של הווטרינר או מחובר למשקפי ראייה ומאפשר צפייה מדויקת בחלק האחורי של העין, שבו ממוקמת הרשתית.

במהלך הבדיקה, הווטרינר יחפש שינויים אופייניים ברשתית ובעצב הראייה. אחד הסימנים הנפוצים הוא השתקפות מוגברת מהעין, באזור המוכר בשם Tapetum Lucidum. אזור זה גורם לעיניים "לזהור" במיוחד בתנאי תאורה מסוימים. השינויים הללו עשויים להיות עדינים במיוחד אצל כלבים מסוימים ולכן במקרים מורכבים ייתכן שהכלב יופנה לרופא עיניים וטרינרי מוסמך לבדיקות מתקדמות.

במקרים שבהם קיימות בעיות אחרות בעין, כמו קטרקט, עשויות להיות מגבלות לצפייה ישירה ברשתית. במצבים כאלה, מבצעים אלקטרורטינוגרפיה (ERG) – בדיקה שמעריכה את תפקוד הרשתית באמצעות מדידת התגובה שלה לאור. זהו כלי אבחוני חשוב במיוחד כאשר בדיקה חזותית אינה מספקת.

בנוסף, ניתן לבצע בדיקות גנטיות מדגימת דם כדי לזהות מוטציות גנטיות הקשורות ל-PRA. בדיקות אלו חשובות במיוחד בגזעים הנוטים למחלה, שכן הן מאפשרות זיהוי מוקדם וסיוע בתכנון טיפולי ובניהול חיי הכלב בהתאם למצבו.

טיפול ב-PRA אצל כלבים

למרבה הצער, ל-PRA אין טיפול רפואי וכלבים המאובחנים עם מחלה זו יאבדו את ראייתם. בשל העובדה שמדובר בהפרעה תורשתית, יש להימנע מגידול כלבים שסובלים מ-PRA וכן מהוריהם או אחיהם, כדי למנוע את העברת המוטציה הגנטית לדורות הבאים.

כאשר PRA מאובחן, וטרינרים עשויים להמליץ על תוספי תזונה לכלבים, שמטרתם לתמוך בבריאות העין. עם זאת, חשוב לציין כי המחקר המדעי התומך ביעילותם של תוספים אלו מוגבל ואין כיום הוכחה חד-משמעית לכך שהם מאטים את התקדמות המחלה.

במקרים שבהם מתפתח קטרקט כתוצאה מ-PRA, בדרך כלל לא מתבצע טיפול בקטרקט,. מכיוון שהסרתו לא תשפר את הראייה, שכן הרשתית כבר אינה מתפקדת. עם זאת, במקרים מסוימים קטרקט עלול להוביל לסיבוכים אחרים, כמו דלקות בעין או גלאוקומה. במצבים כאלה, ייתכן שהווטרינר ימליץ על שימוש בטיפות עיניים מיוחדות להפחתת הדלקת והקלה על הכאב.

התנהלות יומיומית עם כלב הסובל מ-PRA

אובדן ראייה כתוצאה מ-PRA דורש התאמות בסביבת הכלב ובאורח החיים שלו. חשוב לזכור שכלבים מסתמכים במידה רבה על חושים אחרים, כמו חוש הריח וחוש השמיעה שלהם. באמצעות התאמות נכונות ותמיכה, כלבים עיוורים יכולים לשמור על איכות חיים מצוינת ולהתנהל בביטחון בסביבתם.

ראשית, כדאי לספק לכלב אזור בטוח ומוכר שבו רהיטים וחפצים נשארים במקומם. יש להקפיד להציב כלי אוכל ושתייה באותו מיקום קבוע, כך שהכלב יוכל למצוא אותם בקלות. ניתן לשקול שימוש במזרקת מים, כך שהכלב ישמע היכן נמצאים המים.

כדי להגן על הכלב מפני סכנות, ניתן לחסום מדרגות ואזורים מסוכנים באמצעות גדרות. מומלץ גם לכסות פינות חדות של רהיטים ולהוסיף הגנה על חפצים מסוכנים. לשם כך, כדאי "לרדת לרמה של הכלב" להביט מנקודת המבט שלו כדי לזהות סכנות אפשריות.

אימון המבוסס על רמזים מילוליים יכול לעזור לכלב לעבור בהצלחה בסביבתו. ניתן ללמד את הכלב פקודות כמו "שמאל", "ימין", "למעלה", "למטה", ו-"לך", שיעזרו לו לנווט בקלות. שמירה על שגרה קבועה ושימוש ברעשי רקע, כמו טלוויזיה ורדיו, יכולים להקנות לכלב תחושת ביטחון.

פעילויות ומשחקים יכולים להישאר חלק חשוב מחיי הכלב, באמצעות התאמות קלות. צעצועים לכלבים שמשמיעים רעש וצעצועים המלאים בפינוקים יכולים לספק לכלב גירוי פיזי ומנטלי.

בעת טיולים, מומלץ להשתמש ברצועה ורתמה לכלב, במיוחד אם הכלב נוטה להיתקל בחפצים. ניתן לשקול רתמה מיוחדת המיועדת לכלבים עיוורים, שעוזרת להם לזהות את הסביבה שלהם בצורה טובה.

לבסוף, חשוב ליידע אנשים שפוגשים את הכלב שהוא עיוור ולשתף בהנחיות שמסייעות לו להרגיש בטוח. הסבירו כיצד לגשת אליו, אילו פקודות מילוליות הוא מכיר וכיצד לגעת בו בעדינות. התאמות אלו, יחד עם אהבה ותמיכה, יאפשרו לכלב להתמודד עם אובדן הראייה וליהנות מחיים בטוחים.

לסיכום

ניוון רשתית מתקדם (PRA) הוא מצב מורכב שמשפיע על חיי הכלבים ועל חיי הבעלים שלהם. אך, עם הבנה, התאמה ותמיכה נכונה, כלבים עיוורים יכולים לשמור על איכות חיים גבוהה. למרות שאין טיפול למחלה, התאמות בסביבה יכולות להקל על הכלב את המעבר לחיים ללא ראייה.

בעלי כלבים צריכים לזכור שלמרות האתגרים שמציבה PRA, כלבים עיוורים יכולים להמשיך לחוות רגעים של שמחה, משחקים וחיבור רגשי עמוק עם בני משפחתם. לבסוף, באמצעות סבלנות ואהבה, תוכלו להבטיח שהכלב שלכם יחיה חיים מאושרים גם ללא ראייה.